התפתחות דיני עשיית עושר ולא במשפט בפסיקת בית המשפט

דיני עשיית עושר ולא במשפט נועדו בין השאר לצורך מניעת תחרות בלתי הוגנת בין יבואנים, הרשמי והמקביל, כפי שהסברנו באריכות בכתבה מפורטת בנושא.

בסקירה שלפניך מסביר עורך הדין סער גרשוני אודות התפתחותה של פסיקת בתי המשפט בישראל לאורך השנים האחרונות, בכל הנושא לדיני עשיית עושר ולא במשפט ומתוך התייחסות לסוגיות העוסקות בייבוא מקביל לישראל.

בית המשפט הכיר עוד לפני שנים רבות בעילת עשיית עושר ולא במשפט כמקור משפטי משלים לזכות להשבה במקרה של הפרת חוזה ומכאן שדיני עשיית עושר ולא במשפט רלוונטיים במקרים של סכסוכים אפשריים בין יבואן רשמי לייבואן מקביל.

בהליך ד"נ 20/82 אדרס חומרי בנין בע"מ נ. הרלו אנד ג'ונס (פסק הדין פורסם בתאריך 11.2.88) הכיר בית המשפט בעילת עשיית עושר כמקור משלים לזכות להשבה.

במקרה הנדון נתן בית המשפט לתובע סעד של השבת רווחים על פי חוק עשיית עושר, גם כאשר היה חוזה בין הצדדים. קונה שלא קיבל לידיו את מה שקנה בשל הפרת החוזה מצד המוכר, יקבל את הרווחים של המוכר ממכירת הטובין הללו לצד ג'. כמו כן הקונה אינו צריך להוכיח כי ניזוק בשל הפרת החוזה. העילה לצורך קבלת הרווח היא מכח התעשרות שלא כדין במסגרת הפרת החוזה.

הלכת אדרס היא בעלת חשיבות מאחר ולראשונה דיני עשיית עושר מוכרים כמקור משפטי עצמאי שמשלים את הזכות להשבה.

עילת תביעה עצמאית

בית המשפט הכיר בעילת עשיית עושר ולא במשפט כעילה עצמאית, זאת אומרת שניתן לתבוע מכוחה של עילה זאת בלבד.
במסגרת זו דן בית המשפט בשאלה האם ניתן לעשות שימוש בחוק עשיית עושר במקרה של פטנט שאינו רשום ושאינו יכול לקבל הגנה מחוק הפטנטים?

בפרשת א.ש.י.ר דובר בבקשות ערעור על החלטות למתן צו מניעה על פי עילת עשיית עושר. במקרה הנדון דובר בהעתקה של רעיונות והגנה באמצעות עילת עשיית עושר על הרעיונות האילו כאשר אין להם הגנה על פי דיני הקנין הרוחני.

דעת הרוב קבעה שכאשר הרעיונות אינם מוגנים לפי דיני הקנין הרוחני, אין מניעה להשתמש בחוק עשיית עושר ולקבל מכוחו עילת תביעה עצמאית.

בפרשה זו נתן בית המשפט צו מניעה האוסר להעתיק את המוצר, וקבע שקמה עילה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט במקרה שבו אין לתובע זכות תביעה מכח דיני הקניין הרוחני.

על החלטה זו הוגש ערעור במסגרת הליך רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יצור והפצה נגד פורום אביזרים ומוצרי צריכה [פסק הדין פורסם בתאריך 23.9.98] כאשר הערעור עסק בעיקר בשאלה האם חוק עשיית עושר מעניק לתובע סעד שאינו מוקנה לו מכח דיני הקנין הרוחני.

התעוררה מחלוקת כאשר מחד היתה גישה מצמצמת לחוק עשיית עושר במקרה שדיני הקנין הרוחני לא נותנים סעד, כך נפסק בעבר גם בהליך ת.א. 552/90 שוורץ נגד מאוזנר שם נקבע שכאשר אין זכות על פי דיני הקנין הרוחני, לא ניתן לעשות שימוש בסעד מכח חוק עשיית עושר.

מצד שני היתה גישה שקבעה שיש להחיל את חוק עשיית עושר על תחומי הקנין הרוחני, כאשר התובע לא יכול לתבוע את זכותו מכח חוק של קנין רוחני ספציפי.

הלכה זו נקבעה בפסק הדין בפסק הדין החשוב בהליך ת.א. 1572/93 אנימה אופנה בע"מ נ' בלן (28.2.94). הרעיון המרכזי היה שלא ניתן לשלול הגנה משפטית ממי שנלקחו והועתקו רעיונותיו שלא נרשמו.

הלכת אנימה חשובה והיא הבסיס לפסד א.ש.י.ר. שם היה מקרה של מעצבת שמלות מיוחדות שביקשה צו מניעה זמני נגד הנתבע מלהעתיק את הדגם שעיצבה.

הדגם לא נרשם כמדגם והיא לא קיבלה עקב כך הגנה מפקודת הפטנטים והמדגמים וגם לא מכח חוק זכויות יוצרים.

מעבר לכך ובשל היעדר מוניטין, לא ניתנה לה גם הגנה על פי עילת גניבת העין. עם זאת נקבע שהיא יכולה לעשות שימוש בעילת עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט ציין שהתובעת עבדה לא קל בעיצוב השמלה ואסור לתת לנתבע שהעתיק את הדוגמא שלא מכח זכות שבדין להתעשר על חשבונה.

נעשה כאן שימוש בחוק עשיית עושר להגן על העתקה של רעיון שאינו מוגן על פי חוקים של הקנין הרוחני.

בענין א.ש.י.ר. השופטת שטרסברג קבעה שכאשר לא ניתן לרשום שמלה לפי דיני המדגמים אפשר לעשות שימוש בעילת עשיית עושר שתאפשר הגנה על ההמצאה והרעיון מפני חיקויים.

הדבר מתאפשר על פי היסוד השלישי של העילה "שלא על פי זכות שבדין" ובמילים אחרות, בשל התנהגות לא הוגנת וחוסר תום לב.

כמו כן נקבע שכאשר מתקיימים התנאים המתאימים, כך שהרעיון שהועתק היה יחודי וחדשני, היתה כוונה לעשות בו שימוש, והמעתיק היה מודע לזה שהוא מעתיק רעיון שאדם אחר המציא אותו – מתאפשרת לתובע זכות לתבוע על פי חוק עשיית עושר אם אין לו הגנה מכוח חוק ספציפי של קנין רוחני.

לפי ההלכה שנקבעה בית המשפט ייקח בחשבון את המצב הנפשי של המתחרה ואת אינטנסיביות ההעתקה. עם זאת בית המשפט מציין שאם התובעים יכלו לרשום את הזכויות הבלתי מוגנות ולקבל הגנה מדיני הקנין הרוחני אבל נמנעו מהרישום – אז בית המשפט לא ייתן להם סעד על פי חוק עשיית עושר.

עד לפסק הדין בעניין א.ש.י.ר דיני עשיית עושר לא היוו עילת תביעה עצמאית. פסק הדין החשוב מכיר בעילת עשיית עושר ולא במשפט ונותן סעד לתובע גם במקרה שאין בידו זכות מכח הדין – למשל כאשר אינו צד לחוזה כפי שקורה לא אחת בסכסוכים משפטיים הנוגעים לענייני יבוא מקביל לישראל וממנה.

בפרשת א.ש.י.ר דיני עשיית עושר לא רק משלימים זכות שקיימת, אלא הופכים למקור עצמאי לקבלת הזכות, וניתן לתבוע מכוחם בלבד.