האם יבואן ישיר יכול לפעול לצמצום תחרות שמנהל מולו יבואן מקביל?

מאת: עו"ד סער גרשוני

כמעט כל מי שבבעלותו עסק שעוסק בייבוא מקביל או במכירת סחורה שנמכרה בייבוא מקביל, נתקל בדילמה הזו – האם היבואן הישיר, זה שפועל בחסותו הרשמית של בעל המותג, יכול לנקוט בצעדים כלשהם כדי לפגוע בעסק שלו ולצמצם את התחרות שמתנהלת מולו בשוק? כל יבואן מקביל בוודאי ישמח לדעת שהתשובה על שאלה זו היא, באופן כללי, שלילית. יחד עם זאת, חשוב להבדיל בין שתי צורות שונות של התנהלות שהיבואן הישיר יכול לנקוט נגד היבואן המקביל: הצורה הראשונה, היא חסימת הייבוא המקביל באמצעים משפטיים – למשל הגשת תביעה אזרחית בבית משפט בעילות שונות (כמו הפרת סימן מסחר, או גניבת עין). הדרך השנייה, ושבה נעסוק במאמר זה, היא על ידי ביצוע פעולות שונות – בשדה המסחרי ולא בשדה המשפטי – שמטרתן היא צמצום הפעילות התחרותית מצדו של היבואן המורשה.

המחוקק הישראלי זיהה את הבעייתיות שיש בכך שגורמים חזקים בשוק, כמו בעלי מונופולין, יפעלו לצמצום התחרות שמתנהלת בשוק נגדם. לשם התמודדות עם קשיים אלו, חוקק חוק התחרות הכלכלית, תשמ"ח-1988 (בעבר חוק ההגבלים העסקיים). במשימת אכיפת החוק נושאת רשות ממשלתית ייעודית במשרד הכלכלה, רשות התחרות, ותפקידה למנוע את קיומם של הגבלים עסקיים – חסמים וכשלי שוק, שקיומם בשוק מצמצמים באופן מלאכותי את התחרות בו.

בחוק התחרות הכלכלית ישנם שני מסלולים שונים שעשויים לאפשר ליבואן מקביל למנוע מיבואן ישיר לצמצם את התחרות שמתקיימת נגדו: המסלול הראשון הוא מתן הוראות ליבואן ישיר, והמסלול השני הוא הסדרת פעולות מונופולין. בחירת המסלול, כמו גם האופן בו יש להתנהל מול היבואן הישיר, משתנה ממקרה למקרה – ולכן מומלץ לאסוף כמה שיותר פרטים על היבואן הישיר והתנהלותו טרם פניה אל הרשות לתחרות.

המסלול הראשון

נעסוק תחילה במסלול הראשון – מתן הוראות ליבואן ישיר. בשנת 2018, תוקן חוק התחרות הכלכלית בהוראת שעה, כך שהוא מתייחס כיום גם לפעולות מגבילות-תחרות שמבצע יבואן ישיר נגד יבואן מקביל. סעיף 31ו(א) לחוק התחרות הכלכלית קובע, שאם כתוצאה ממעמדו או מהתנהגותו של יבואן ישיר קיים חשש כי ייפגע הייבוא המקביל, רשאית הרשות לתחרות לתת הוראות שונות ליבואן הישיר כדי לצמצם פגיעה זו. כדי להמחיש את חשיבותו של סעיף זה, נלווים אליו גם "שיני אכיפה" – אי עמידה בהוראה בעניין זה שניתנה ליבואן ישיר על ידי הרשות לתחרות, מהווה עבירה פלילית, לפי סעיף 47(א) לחוק התחרות.

בהקשר זה, חשוב לשים לב לכך שהחוק מנוסח באופן כללי מאוד. הסיבה לכך היא אין-ספור דרכים בהן יכול היבואן הישיר לפעול נגד היבואן המקביל, והמחוקק לא רצה להשאיר פרצות בחוק שיאפשר בכל זאת ליבואן ישיר להקשות על פעילותו של היבואן המקביל. דוגמאות שונות לפעילות בעייתית של יבואן ישיר הן, למשל, שיתוף מידע עם היצרן בנוגע לפעילותם של יבואנים מקבילים; הפעלת לחצים על גורמי מיסוי ומכס כדי לעכב סחורות שהובאו בייבוא מקביל; או התקשרות בהסכמי בלעדיות מול רשתות קמעונאות או קמעונאים פרטיים, שימנעו מהם מלמכור סחורה שהגיעה אליהם מייבוא מקביל.

המסלול השני

המסלול השני הוא הסדרת פעולות מונופולין, והוא מעוגן בסעיף 30 לחוק התחרות הכלכלית. בניגוד למסלול הראשון, הפעלת סעיף זה יכולה להיות גם ביחס לפעולות מגבילות-תחרות שמבצע היצרן/בעל המותג בעצמו, ולא רק יבואן ישיר – אם כי הפעלתו דורשת קביעה פוזיטיבית ברורה מצד הממונה על התחרות, לפיה אותו גורם שמגביל את התחרות הוא מונופולין – כלומר שחקן בעל כוח רב באופן מיוחד בשוק מסוים. גם כאן, בדומה למסלול הראשון, הפעלת הסעף יכולה לבוא לידי ביטוי בהוצאת הוראות מפורשות לבואן הישיר, או ליצרן, מאילו פעילויות שמגבילות את התחרות עליהם להימנע.

לסיכום, ייבוא מקביל היא פעילות מסחרית לגיטימית, חוקית ומותרת במדינת ישראל, והגבלתה באמצעים מסחריים עשויה להוות הגבל עסקי לפי חוק התחרות הכלכלית. במידה ואמצעים מגבילים כאלו מופעלים נגד יבואן מקביל על ידי יבואן ישיר, חשוב שיידע שיש לו זכויות שונות כמתחרה לגיטימי בשוק. שעמידה עליהן מול רשויות המדינה יכולה למנוע פגיעה משמעותית ומתמשכת בעסק שלו.

אולי יעניין אותך גם:

יבואן רשמי – מתי היבואן המקביל מפר את הכללים ומטעה את הצרכנים?