עו"ד סער גרשוני 
מאת: עו"ד סער גרשוני
כפי שידוע שוק הרכב הינו שוק ריכוזי ביותר, אשר ליבואנים הרשמיים והבלעדיים כוח ויכולת שליטה בשוק הרכבים אותם הםבג"צ מעניק רוח גבית ליבוא מקביל בשוק הרכב מייבאים. אם נוסיף לכך את העובדה שמכירת רכב הינה עסקת הרכישה השניה בחשיבותה ובסכומה (הראשונה היא רכישת בית), ישנה משמעות רבה לטיב האחריות בשוק זה. כידוע, היבואנים הרשמיים עושים כל פעולה חוקית במטרה לעצור את היבוא המקביל, אינטרס זה הינו אינטרס משותף ביחד עם יצרן הרכב המעוניין לשמור על צינורות ההפצה המקובלים שלו.
בשנת 2016 נכנס לתוקפו חוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, אשר הסדיר את השירותים ועיסוקים בענף זה ובכלל זה ייצור רכב, ייבוא ורישוי מוסכים. בנוסף כולל החוק הוראות בדבר סמכויות אכיפה ופיקוח בכל הנוגע לייבוא רכבים לישראל. חוק זה הינו החוק אשר איפשר את הייבוא המקביל של רכבים במטרה לפתוח את השוק לתחרות.
סעיף 49(א) לחוק קובע כי יבואן ישיר חייב לאפשר את מימוש אחריות היצרן על רכבים מן היצרן אותו הוא מייבא, גם אם רכב זה יובא על ידי יבוא מקביל. זהו תנאי לקבלת רישיון כ "יבואן ישיר".
היבואנים הישירים המובילים התאגדו ובחרו לפנות לבית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה מנהלית נגד החלטת סמנכ"ל במשרד התחבורה שחייב אותם להעניק אחריות מלאה לאותם רכבים אשר יובאו ביבוא מקביל.
כאמור, מכיוון שמדובר ברכישה שלעיתים מגיעה לסכומים של מאות אלפי שקלים ויותר מכך, חסם האחריות הינו חסם משמעותי בשיקול האם לרכוש רכב מיבוא ישיר או מקביל. היבואנים הישירים הבינו שנקודה זו חשובה ביותר על מנת לשמר את כוחם והמונופול ולכן פנו לבית המשפט בטענה כי מכיוון שתעודת האחריות של יצרן הרכב קובעת כי האחריות קיימת אך ורק באותה מדינה ששם בוצעה המכירה הראשונה של הרכב הם אינם מחויבים להעניק אחריות יצרן לרכבים אשר יובאו ביבוא מקביל.
בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם בפסק דין מנומק, והיבואנים לא התייאשו ופנו לבית המשפט העליון. לטענת היבואנים הן הוראות החוק והן ההסכמים הקיימים קובעים כי הם אינם חייבים להעניק אחריות יצרן לרכבים אשר יובאו ביבוא מקביל ועצם החיוב פוגע בהסכמים החוזיים כמו גם מטיל עליהם חובות מוגברות ובסופו של דבר פוגע בהם כספית.
בפסק דין ארוך הכולל 27 עמודים מנומקים מנתח בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק את הוראות החוק וכוונת המחוקק, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי על היבואן הישיר לממש את אחריות היצרן גם אם הרכב יובא ביבוא מקביל.
הסיבות העיקריות לקביעה זו היו כדלקמן:
לשון החוק- בית המשפט סוקר את המסע שעבר החוק ואת כל השיקולים שעמדו במהלך חקיקת החוק, הדיונים בוועדות הכלכלה השונות והעמדות שהציגו הצדדים ומגיע למסקנה כי טענת היבואנים הישירים נדונה טרם גיבוש החוק והמחוקק החליט כי למרות ההגבלות הטריטוריאליות, כוונתו היא לחייב את היבואנים הרשמיים להעניק את האחריות, כל עוד זו ניתנה במידנה בה נמכר הרכב לראשונה.
מחיר הרכב כולל אחריות- הנקודה השניה מתחברת לנקודה הראשונה העוסקת בתכלית החוק. בדיקה שנעשתה העלתה כי מחיר הרכב כולל את אותה אחריות יצרן המתומחרת בין 15,000 ל- 305,000 שקלים ממחיר הרכב. היבואן העקיף נושא בעלות זו ומשלם אותה בעת שהוא רוכש את הרכב. קבלה של גישת היבואנים הרשמיים תוביל לכך שצרכן אשר ירכוש רכב ביבוא מקביל יקבל מוצר נחות ושונה, למרות שבפועל הוא שילם על אותה אחריות במסגרת מחיר הרכב, אך הוא לא יוכל לממש אותה, עובדה שתוביל לשימור המונופולין של היבואנים הרשמיים ותחתור תחת הרציונל של החוק.
שלישית- הטענה של היבואנים הרשמיים כי מתן אחריות פוגעת בקניין, בשוויון ויוצרת הפליה בין לקוחות היבואן הישיר לבין יבואנים אחרים אינה מתקבלת. החובה המוטלת על היבואן הישיר לא מפלה, ההיפך, אלא, מממשת את אחריות היצרן שניתנה לרכב במדינה הרלוונטית, חובה זו אינה חורגת ממהותה של אחריות היצרן ולכן אין כאן "תוספת", אלא השוואה.
באשר לטענה לפגיעה בקניין, טענה זו מצויה במישור יחסים חוזיים בין היבואן הישיר אל יצרן הרכב, ומכיוון שהיבואנים הישירים בחרו שלא לצרף להליך את יצרן הרכב, עמדתם בכל הנוגע לנשיאה בעלויות מימוש אחריות הכוללת הגבלה טריטוריאלית של היצרן לא נשמעה.
לסיכום קובע בית המשפטי העליון שבהתחשב בכל האמור, הפרשנות הקובעת שמימוש חובת האחריות חלה גם על אחריות יצרן שניתנה במדינת המקור, היא זו המגשימה את תכלית הסעיף שהיא לקדם את התחרות בשוק ייבוא הרכבים באמצעות הסרת חסמים הנוגעים ליתרונות המובנים של יבואן ישיר במימוש אחריות יצרן.
כאמור, פסק הדין של בית המשפט העליון חסם ניסיון נוסף של יבואני הרכב הרשמיים לחסום את התחרות, לשמר את המונופולין הקיים בידם ולעקר מתוכן את הוראות החוק.
אולי יעניין אותך גם:
ליעוץ ראשוני
התקשרו עכשיו:
03-7266726